טיפולי פוריות, התהליך
התמודדות עם אי פריון הנה חוויה מטלטלת, מפחידה ומבודדת.
בין אם מדובר במציאות מתמשכת של טיפולי פוריות עקב קושי להרות או בין אם מדובר בהפלות חוזרות או בהריונות שמסתיימים באופן טרגי, מצב של אבל ותחושות אובדן משותפים לכל האנשים המתמודדים עם משברי הפריון השונים.
טיפולי פוריות מהווים עבור זוגות רבים (רבים מדי) שגרת חיים, במשך תקופה בחייהם. מעטים מאלה שלא עברו שם בחייהם יכולים להבין אותם. נשים או זוגות שעוברים טיפולי פוריות חשים תחושות קשות של צער, קנאה, כעס, חוסר שליטה, עמימות גדולה, בושה, חריגות חרדות ופחדים.
חוויה מתמשכת ומורכבת של אובדן היא מנת חלקם של כל הזוגות המתמודדים עם טיפולי פוריות: אובדן החוויה וההנאה של השגת הריון טבעי ובקלות, אובדן הפרטיות בדרך להריון בשל המעורבות והפולשנות הרפואית, תוצאות שליליות של בדיקת הדם והמחזור ששוב מגיע, הפלה בשלב מוקדם של ההיריון, אובדן העובר בשלבי הריון מתקדמים, אובדן תחושות של גבריות ונשיות, הפחתה בערך העצמי, אובדן של סטטוס מקצועי, חברתי או משפחתי, ובעיקר, אובדן החיים שהיו לפני טיפולי הפוריות או משבר הפריון.
שלב קשה עוד יותר בטיפולי הפוריות הוא שלב שבו זוג נדרש לקבל החלטה בנוגע לקבלת תרומה של ביצית או זרע. זוגות הפונים לקבלת תרומה חווים אבדנים רבים נוספים על אלו שכבר הוזכרו: אובדן הצפייה של בני הזוג לילד גנטי משותף שהוא שילוב הגנים של שניהם; אובדן הפנטזיה של מי שנושא את אי הפריון לילד שיהיה דומה לו, יכיל בתוכו ויעביר הלאה את הגנים של משפחתו; אובדן הפנטזיה של בן/בת הזוג לילד ממנו, ממנה, איתם בחרו לממש את אהבתם.
בעקבות האובדן בא תהליך ארוך של אבל. בתהליך האבל אנשים חשים שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהם ושהם חיים בעולם אחר, לא מוכר, כואב ומפחיד. לפעמים הם אינם מכירים את עצמם: חיי הזוגיות התערערו, הקשרים עם בני המשפחה השתנו, תחושתם בעבודה שונה וגם קשריהם עם החברה ובעיקר עם עצמם חווים התרחקות.
אבל וטיפולי פוריות
ובאבל, כמו באבל, ישנם שלבים, המשתנים מאדם לאדם. מרבית האנשים המתמודדים עם טיפולי פוריות, או משברי פריון אחרים, יחוו בתחילה הלם ואולי אף הכחשה של המצב. בהמשך יחוו רגשות של כעס ואולי אף אשמה. הם עשויים להאשים את עצמם, את גופם במצב, לחוש כעס כלפי בני הזוג, כלפי סביבתם המשפחתית או החברתית הקרובה, ובעיקר כלפי גופם שנחווה אצל רבים מהם כבוגדני.
לאחר שלבים בהם הציפייה להרות באופן טבעי ובקלות מובנת כפנטזיה והופכת לחלום, הגיע הזמן להיפרד מהחלום ולהסתגל למציאות החדשה הדורשת התארגנות מחדש..בשלב זה בני הזוג שנושאים את אי הפריון צריכים לגבש לעצמם תחושה חדשה של עצמם כגברים או כנשים ולטפל בדימוי העצמי שנפגע. גם מערכת היחסים הזוגית חווה טראומה לא פשוטה ונדרשת גמישות זוגית, יציבות, יכולת הכלה, תמיכה ואינטימיות רגשית מספקת על מנת לעבור את משבר הפריון או טיפולי פוריות כשבני הזוג קרובים ונתמכים אחד בשני ולא הולכים ומתרחקים. ההתארגנות בשלב זה נדרשת גם בכיוון הכלכלי. על אף הסבסוד הנדיב של מדינת ישראל, התהליך דורש הוצאות כלכליות שלא נלקחו בחשבון החודשי. גם מבחינה תעסוקתית נדרשים מהזוג, ובעיקר מהאישה לעדכן את הממונים עליה במצבה הרפואי בשל היעדרויות תכופות והחסרת שעות עבודה לצורך קבלת טיפול רפואי, בדיקות וכד'. ולמרות כל אלו, ההסתגלות לטיפולי הפוריות או למשבר הפריון אל מול סביבה פורייה ומעודדת ילודה, סביבה ישראלית מעורבת ומתערבבת, הנה, פעמים רבות, הקשה והמתמשכת ביותר.
טיפולי פוריות, הפלות בשלב מוקדם או אובדן עובר בשלבי הריון מתקדמים יכולים להחוות כחורבן עבור זוגות המתמודדים עם זה. פעמים רבות, ההתמודדות הזאת נשארת בלתי נראית לעולם החיצוני, בעיקר אם הזוג בוחר להסתירה. תמיכה וייעוץ של גורם טיפולי מתחום בריאות הנפש חיונית בתקופה זו, אם ע"י טיפול אישי או ע"י טיפול זוגי או טיפול קבוצתי. מטרתה לסייע לאנשים לעבד את תהליך האבל, לשוחח בפתיחות וללא בושה על תחושותיהם ומצוקותיהם הלא מדוברות, לסייע בקבלת ההחלטות השונות בנוגע להליכים רפואיים או בנוגע לתרומת זרע / ביצית, לסייע לבני הזוג ליצור ערוץ פתוח ביניהם לצורך קבלת תמיכה אחד מהשני ואף לצמוח כזוג וכאינדיבידואלים, ובעיקר להוות מקום חם ותומך, מכיל ומאפשר עבורם באחת התקופות הקשות ביותר בחייהם.
